<h1>השלמה — ביצה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
הא דקיימ' לן [ביצה ד' ע"ב] דבדרבנן מבטלין אסור לכתחלה דוק' היכא דליכא למגזר משום דאורייתא כגון עצים שנשר' מן הדקל וכגון חלת חוצה לארץ אבל היכא דאיכא למגזר משום דאורייתא כגון שמנו של גיד שהוא אסור מדרבנן ואיכא למגזר משום גיד דאורייתא וכגון קרום שעל הטחול דאיכא למגזר משום שעל דד הטחול שאסור מן התורה בכי האי גונא אין מבטלין איסור לכתחלה. וכלאי הכרם בחוצה לארץ שאסורי' מדברי סופרי' איכא לעיוני אי מדמינן להו לחלת חוצה לארץ ומבטלין לכתחלה, או דילמא כיון שאיסורן חמור אף בהנאה אין מבטלין.
כתב הרב אלפסי ז"ל והלכתא כאבוה דשמואל דגרסי' בפ' משילין ולא מגביהין תרומות ומעשרות וה"מ פירי דטבילי מאתמל וכו'. ראית הרב אלפסי ז"ל לאו ממשנתי' היא אלא ממאי דאתמר עלה בגמרא וה"מ פירי דטבילי מאתמל אבל פירי דטבילי האדנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרשי' ויהבי' לכהן משמע מיהא דאפי' חלה טעמ' דטבילן האידנא אבל טבילה מאתמל לא וס"ל לרב ז"ל דסתמ' קת' בין בחלת ארץ ישראל בין בחלת חוצה לארץ, ומיהו רבא שני ליה בין חלת ארץ ישראל (ו)לחלת חוצה לארץ דקיימא לן חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש הלכך לאו מתקן הוא והיינו דמקשי' בגמרא לימא פליגא דשמואל אדאבוה דשמואל דאמר חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש וכו'. אלמא פלוגתייהו בחלת חוצה לארץ היא. ועוד יש לפרש דפלוגתייהו בין בחלת ארץ ישראל בין בחלת חוצה לארץ וטעמא דרבא שכיון שלא גזרו על חלה שהרי מותר לגלגלה ביום טוב לא שנא גלגלה ביום טוב ולא שנא גלגלה בערב יום טוב מפריש ממנה חלתה. וכן נראה מפרש"י ז"ל. ויש ספרים שאין בהם בפר' משילין וה"מ פירי דטבילי מאתמל וכו'. ונראה שלשון [גאון] היא וכתבוה הסופרים בספרים. וראיית הרב ז"ל ממתני' ונהי דרבא שני ליה בין תרומה לחלת חוצה לארץ רק טעם הרב ז"ל כאלו כתב ומסתברא דאבוה דשמואל מדתנן אין מגביהין. ואע"ג דרבא יכול לשנויי בין תרומה לחלה שנוייא דדחקא ולא סמכי' עליה.
